במבט ראשון אכן מוזר מאוד , כך נרמה , שנקודת המוצא של תיאוריה שהסתכמה באופן חותך כל כך בביטול מלא של הרכוש היתה הייסוד התיאורטי של הרכוש הפרטי . אבל המוזרות מתמתנת מעט אם נזכרים בהיבט הפולמי הנוקב של העניין שגילה העידן המודרני ברכוש , אשר זכויותיו התנסחו [ כתביעה ] מפורשת נגד התחום המשותף ונגר המדינה . אף תיאוריה פוליטית לפני הסוציאליזם והקומוניזם לא הציעה לייסד חברה שאין בה כלל רכוש , ואף ממשלה לפני המאה ה 20 לא גילתה נטיות רציניות לנשל את אזרחיה שלה , ולכן לא ייתכן שתוכנה של התיאוריה החדשה נוצר בתגובה לצורך להגן על זכויות הקניין מפני התערבות אפשרית של המנהל הממשלתי . העניין הוא שאז , בניגוד לימינו , שעה שכל תיאוריות הרכוש כבר מצויות בעמדת התגוננות , הכלכלנים לא התגוננו כלל אלא להיפך , היו עוינים בגלוי לספרת הממשל כולה , שבמקרה הטוב נחשבה כ"רע הכרחי" וכ"השתקפות של הטבע האנושי" ובמקרה הגרוע כטפילה על חיי החברה , שאלמלא 55 כל המחברים בעידן המודרני מסכימים שהצר ה"טוב" וה"יצרני" של הטבע האנושי משתקף בחברה , ואילו הרשעות שלו הופכת את הממשל להכרחי . כפי שניסח זאת תומאס פיין ; "החברה היא תול...
אל הספר