מה שכינינו קודם לכן עליית החברתי חפף באופן היסטורי את הטרנספורמציה של הדאגה הפרטית לרכוש הפרטי לעניין ציבורי . כשנכנסה החברה לראשונה לתחום הפומבי , היא לבשה מסווה של התארגנות בעלי רכוש , אשר במקום לתבוע גישה לתחום הפומבי בגלל עושרם , ביקשו הגנה מפני התחום הפומבי לטובת צבירה של עוד עושר . כפי שניסח זאת בודן , הממשל ( government ) היה שייך למלכים והרכוש לנתינים , כך שחובתם של המלכים היתה לשלוט מתוך דאגה לרכוש נתיניהם . "הגוף הפוליטי המשותף , " ( commonwealth ) כפי שצוין לא מכבר , "התקיים במידה רבה למען העושר המשותף . " ( common wealth ) כאשר הורשה אותו עושר משותף , תוצאתן של פעילויות שקודם לכן נאסר עליהן לחרוג מפרטיות משק הבית , להשתלט על התחום ז / יאןדיד , של הרכרש , ( Proudhon 1862 , 209-10 ) שראה אור אחרי מותו , שם הוא מציג את "טבעו השטני , האגואיסטי" של הרכוש בתור "האמצעי היעיל ביותר להתנגד לרודנות בלי להפיל את המדינה . " 77 עלי להודות שאיני מצליחה להבין על יסוד אילו נימוקים המתייחסים לחברה של ימינו יכולים הכלכלנים הליברליים ( שכיום מכנים את עצמם שמרנים ) להצדיק את האופטימיות שלהם [ ...
אל הספר