" הבית" נוכח בחלל ובזמן , בדמיון ובחלום ; הוא חלל בנוי אבל הווייתו עשויה מאנשים , מחפצים , מרגשות , מקולות ומריחות הנחווים בין קירותיו ; הוא חומרי ובר חלוף אך ממשותו ממשיכה להתקיים כל עוד יש אנשים שבשבילם הוא היה "הבית ; " הוא המובן מאליו של כל אחת ואחד מאיתנו . רק במהלך השנים הוא מתגלה כחלל שהכיל אותנו ואנחנו היינו בו , המוטבע בנו לעולם ועושה אותנו למה שאנחנו , ולעתים קרובות למה שאנחנו מבקשים לא להיות או למה שאיננו יכולים עוד להיות ; בהווה מכסה היומיום את משמעותו , את עושרו ואת סכנותיו , הוא נישא עימנו ככתם או כצלקת , ואנחנו מכירים בו רק בדיעבד . חוויית הבית חוצה תרבויות , מעמדות , מגדרים , דתות ותקופות היסטוריות . הבית הוא תופעה רבת פנים ורבת משמעויות , לעתים סותרות . הוא מושא לעיונם של הוגים מתחומי ידע ומגישות אפיסטמולוגיות שונות : כמפלט מנחם מפגעי המציאות האדישה והקשה או כאתר של סכנות ממשיות ומדומות , כמרחב המנוחה של הגבר לאחר יום עמל , לאחר התנסויות ממשטרות במרחב הטרוטופי , כמקום עבודתה של האישה , שאין לה סוף ; כחלל אדיש המוגדר על ידי חפצים או כמקדש מעט של זיכרון אישי ושל זהות נב...
אל הספר