בעיית הקרקע בין ערבים ליהודים היא בעיה סבוכה , כבר מאז תקופת השלטון התורכי בארץ , ולא פחות ואולי אף יותר סבוכה בשנות המנדט הבריטי . חריפות הבעיה מזדקרת לאחר קום המדינה ומחמירה לאחר מלחמת ששת הימים ועד עצם היום הזה , ובשלל גורמים מדיניים גם היא מטביעה את חותמה על רקמת היחסים בין יהודים לערבים . למעשה , כל רכישת קרקע חורגת מהתחום העסקי הצר ולובשת גון אידיאולוגי , המלווה בטקטיקת לחימה להשגת יעדים מדיניים הרצויים לכל צד . זהו מאבק בין תנועות לאומיות : בין התנועה הלאומית היהודית לבין התנועה הלאומית הפלשתינית ערבית . הדינמיקה של סכסוך לאומי זה היא בעלת עצמה כה גבוהה שאינה מאפשרת להגיע לכלל פתרון . כל צד מתבצר בעקשנות בעמדותיו האידיאולוגיות , המתממשות בניסיון המתמיד לקבוע עובדות בשטח , שהן ללא ספק רבות משמעות לקביעת גורלן הסופי של הקרקעות . כזהו הסכסוך הקרקעי לאורך כל תקופת המנדט הבריטי בארץ , כאשר הציונות דבקה בתפיסה היונקת מן ההיסטוריה : בזכות היהודים להתיישב בשטחי ארץ ישראל . מאידך גיסא נשמר העיקרון שאין לקפח את הערבים היושבים על הקרקעות האמורות לעבור לידי היהודים . עיקרון זה היה במידה מסו...
אל הספר