ההערכה הקיימת מצביעה על שטח של פחות ממיליון דונמים מופקעים , לפי הנתונים הבאים : בצפון הארץ : עד אפריל 1976 הופקעו למעלה מ 42 , 000 דונמים , עליהם יש להוסיף כ 76 , 000 של קרקעות שדין הבעלות עליהן לא נחתך . בדרום : גם פה יש קושי בקביעה מדויקת משום הבעייתיות של רישום האדמות ושל צורך החזקה המיוחדת של הבדואים . התחיל מאבק משפטי וציבורי ממושך . הוקמה "ועדת שייח'ים לזכויות הבדואים בנגב , " ומצד הממשלה הציעה ועדת השרים הצעות פשרה להסדר הקרקעות . הצעות אלו היו קשורות בהתדיינות ממושכת ובעלויות גדולות לפתרון הבעיה הנעות בין 150-100 מיליון ל"י , במסירת כ 100 , 000 דונמים של אדמה חליפה ובתוספת שנתית של כשני מיליון מע"ק מים . ועדה חדשה , שהייתה מורכבת מנציגי משרד ראש הממשלה ( שמואל טולדנו , ( משרד המשפטים ( פליאה אלבק ) ו"מנהל למקרקעי ישראל" ( מאיר זורע , ( הגיעה להישגים ממשיים . ראשית : היא קבעה את דרגות הזכאות של הבדואים לפי מידת החזקה על הקרקעות . לאמור , בדואי אשר לו זכות חזקה מלאה , יוכל לקבל פיצוי שיורכב מ 20 ° / 0 קרקע חליפה , 30 % פיצוי בכסף - או בפיצוי של 65 ° / 0 משווי הקרקע , אם יוות...
אל הספר