המאורעות של 1939-1936 הביאו , כאמור , ליצירת מצב חדש בארץ ביחסי ערבים-יהודים . למנהיגות הציונית הוברר , כי למעשה אפסו הסיכויים להגיע להסדר עם המנהיגות הלאומית הפלשתינאית . יחד עם זאת , בקרב הבריטים הלכה והתפשטה הגישה , כי הפתרון לעימות בין הצדדים הוא בחלוקת הארץ . דבר זה נקבע במסגרת המלצותיה של ועדת פיל מיולי , 1936 לפיהן יש לחלק את הארץ לשתי מדינות נפרדות , יהודית ופלשתינאית , עם פרוזדור המקשר את יפו לירושלים , אשר תוסיף להישאר תחת שליטה בריטית . הצעת החלוקה נתקבלה על ידי היהודים , אך נדחתה על ידי הערבים . תכנית החלוקה של ועדת פיל בוטלה על ידי ועדת וודהאד בשנת . 1938 הוועדה קבעה כי אי אפשר לבצע תכנית חלוקה מבלי לגרום אי צדק לאחד הצדדים המעורבים . אך חרף החלטת הביטול , תכנית של חלוקה נשארה שרירה וקיימת בעיני המנהיגות הציונית , שהבינה כי יש לנהל את מדיניותה הקרקעית וההתיישבותית כך , שתביא ליצירת עובדות בשטח , עובדות שבבוא הזמן תקבענה את הגבולות העתידיים של המדינה היהודית . בקרב המנהיגות היהודית היו הבדלי גישות לגבי מדיניות הקרקעות , בעיקר סביב השאלה היכן לרכז את המאמץ ברכישת האדמות וההת...
אל הספר