רכישת אדמות מרוכזות מידי בעלי אחוזה

כאמור , חיפשו המוסדות הלאומיים קרקעות מרוכזות בידי איש אחד ולא מפוצלות בין רבים . הרצוי ( של רכישת אדמות בשטחים גדולים ) והמצוי - ( זה שניתנו למכירה ) חברו יחד , בעיקר ברכישת האדמות השייכות לבעלי האחוזות . מצב זה של קניית גושי קרקע גדולים היה קיים עד אמצע שנות השלושים , ואף שלטונות המנדט ידעו על כך . אם כי הנתונים אינם מבדילים בין קרקע עירונית וחקלאית , סביר להניח שרוב השטחים בעלי פחות מ 100 דונמים , היו מיועדים לבנייה עירונית . נתונים מהשנים 1934-1933 מראים שרכישות הקרקע היהודיות התמקדו בשטחים בין 500-100 דונמים , לדוגמה : מתוך 350 חוזי קנייה בחודש מאי 23 , 697 ) 1933 דונמים , ( היו 306 שטחים קטנים 3 , 842 ) דונמים ) על פי הפירוט הבא : מן הנתונים לעיל הננו למדים שמסך 61 , 537 דונמים שנרכשו על ידי המוסדות היהודים היו שטחים מעל ל 500 דונמים ( כשני שלישים מכלל הרכישות . ( מגמה זאת הודגשה על-ידי ד"ר ארתור רופין באחד הדיונים הפנימיים בהנהלת הסוכנות היהודית : "אמרנו תמיד , שאין אנו רוצים על ידי התיישבותנו לנשל את הערבים מקרקעותיהם . בדרך כלל , אין אנו קונים קרקע מהפלחים . הקרקעות שנקנו עד...  אל הספר