התנגדותה של התנועה הלאומית הערבית בארץ לרכישת הקרקעות על-ידי היהודים הורגשה כבר בראשית המנדט הבריטי , אך ניצני התנגדות זו היו , למעשה , קיימים כבר בתקופת השלטון התורכי בארץ . תגובת התנועה הלאומית הערבית באה לידי ביטוי בעיקר במאמרים השונים שהתפרסמו בעיתונות הערבית של אותה התקופה , כלומר התנגדות זו הייתה פסיבית מעיקרה . גם בקונגרסים השונים של התנועה הלאומית הערבית המקומית , שנערכו בשנים הראשונות של המנדט הבריטי , לא נתקבלה שום החלטה אופרטיבית הקשורה למאבק הערבים נגד מכירת קרקעותיהם ליהודים , חרף העובדה שכבר אז נרכשו קרקעות ערביות בקנה מידה נרחב בידי היהודים . הערבים מיקדו את התנגדותם בעיקר במאבק הפוליטי נגד הצהרת בלפור וההגירה היהודית לארץ . המעבר מעמדה פסיבית לפעולה אקטיבית החל בסוף שנת : 1929 החלה רכישת אדמות מידי בעלי קרקע מקומיים שעיבדו את שדותיהם , לעומת הרכישות בעבר שנעשו בעיקר מידי בעלי אחוזה גדולים , שבדרך כלל גם לא ישבו בארץ . מצב חדש זה הגביר את החרדה בקרב האוכלוסייה הערבית המקומית מפני המתיישבים היהודים . מעתה ואילך הועלה נושא זה לעתים תכופות בכל הפורומים הרשמיים של התנועה הלא...
אל הספר