מבנה החברה הערבית האגררית בארץ היה כזה שלצד האחוזות הגדולות היה קיים גם רכוש קרקעי זעיר ובינוני . עם זאת , בולט לעין הקיטוב המעמדי . בעובדה , לא הייתה קיימת כלל מערכת אשראי מסודרת המביאה בחשבון את צורכי האיכר והאפשרויות לפתח את משקו . יתרה מזו , כל מערכת האשראי הייתה בידיהם של בעלי האחוזות ובעלי הממון , ולא חסרו בה הגזל של המלווים בריבית 30 % ) ריבית שנתית . ( הריבית הגבוהה הביאה להתמוטטות כלכלית של איכרים זעירים רבים ולהשתלמות על רכושם , גם איכרים בינוניים רבים כרעו תחת עול החובות . חובות האיכר היו דבר שבשגרה והם נעו בין 10 לי"ש ל 1 , 000 לי"ש . התמונה הכללית המצטיירת היא של שכבה רחבה מאוד של עובדי אדמה הקורסת תחת מעמסת החובות . עובדות קשות אלו היו ידועות היטב לשלטונות המנדט . אפילו דו"ח סימפסון קובע באופן ברור : "אחת התביעות מהחקלאות בפלשתין צריכה להיות הבטחה אפקטיבית של זכות החזקה לטובת המחזיק בקרקע . " הלחץ בקרקע , קובע דו"ח סימפסון , "הוא כה גדול , והרנטות גדלות ומגיעות לגבהים כאלה המונעים ממחזיק הקרקע ליצור בצורה המספקת לו את אמצעי המחיה הדרושים . בתנאים האלה כל זכות חזקה קצרה ע...
אל הספר