בעיית הזכות על הקרקעות בארץ ישראל הייתה מאז תחילת המפעל הציוני בארץ מנקודות המחלוקת העיקריות בסכסוך הערבי יהודי . בעימות הלאומי בין שני העמים הנאבקים על זכותם על הארץ , הייתה פרשת הקרקעות סלע מחלוקת עיקרי בין הצדדים המעורבים בסכסוך הדמים המתמשך . ראשיתו של מאבק זה עוד בשלהי השלטון התורכי עות'מאני בארץ והוא נמשך לאורך כל ימי המנדט הבריטי . הקמת המדינה הביאה להסרת המגבלות החוקיות , הקשורות בקביעת הבעלות היהודית על הקרקע , ואפשרה חקיקת חוקים המאפשרים להגשים , הלכה למעשה , את החזון הציוני של הקמת ישובים יהודיים בארץ תוך כדי קביעת בעלות המדינה על רוב רובן של הקרקעות בארץ , דבר שנעשה , כאמור , במסגרת החוק , אך לא בהסכמת האוכלוסייה הערבית , שנותרה בארץ וראתה את עצמה נפגעת מהמדיניות הקרקעית הממשלתית . עם הרחבת השלטון הישראלי על קרקעות נוספות , מעבר ל"קו הירוק , " הלכה הבעיה והחריפה , ואף הומחשו והודגשו הפערים התפיסתיים אידיאולוגיים הקיימים בין שני העמים בנושא זה , שכן נושא הקרקעות הוא בעל אופי קיומי ומדיני , על כן ההתייחסות אליו היא מראש רוויה מתחים , ועל כן האדם החוקר , ברצון או שלא ברצון , מ...
אל הספר