עשרות שנים צריכות היו לחלוף עד שהזאב הרע יטרוף את הכבשה התמימה של אמנות ישראל . באגדת האמנות המקומית הפתיחה היא באידיליה של חיות והסיום ( נכון לעכשיו ) הוא בחיות האפוקליפסה . אכן , סיפור הפאונה של אמנות ישראל הוא ביסודו סיפור מטפורי על נפילת אתוס . ראשיתו בחיוב החיים וסופו בשלילתם . החיים כקיום פרטי וכמצב חברתי . החיה כפרטית ובכללית . החיות הסובות : ז'אנר האידיליה הגיע לשיא הפופולריות שלו בספרות העברית בימי העלייה השנייה ( בפואמות של דוד שמעוני , ( לאחר שידע כבר ימים יפים בשירתו של שאול טשרניחובסקי ושל יעקב פיכמן ( על גלגולו של ז'אנר זה בספרותנו , ראה - דן מירון , "בודדים במועדם , " תל אביב , , 1987 עמ' . ( 525-435 סוגת האידיליה היתה קשורה מאז ראשיתה העתיקה בחיות , שהרי שורשיה בפסטורלות הרועים של יוון הקדומה ( ובאגדת הארוס התמים של צמד הרועים האוהבים , דפניס וכלואה . ( העניין המחודש בסוגת האידיליה במאה השמונה עשרה , מאז פרקי "על שירה נאיבית וסנטימנטלית" שכתב פרידריך שילר , ( 1795 ) לא עוד הצמיד את האידיליה לעולם החיות בהכרח , אף כי העמיד את הסוגה בזיקה לטבע הטוב והאבוד : "התיאור הפיוטי...
אל הספר