1. התקופה ההירואית והתקופה ההומרית

האפוסים ההוריים הם השיר 1 ת העתיקות ביותר שקזרז ו , אך ודאי שאינם שירי העלילה העתיקים ביותר שנוצרו ביוון . לא זו בלבד שמיבנם מורכב מדי , ושאפשר להצביע על ניגודים וסתירות בתכנם ; אף עצם האגדה על הומר 1 ס יש בה דברים רבים שאינם עולים בקנה אחד עם דמות דיוקנו של המשורר כפי שהיא מצטיירת מן האפוסים , שרוחם נאורה וספקנית ופעמים גם פוחזת . דמותו המסורתית של הזמר הישיש , הסומא , מן האי כי 1 ס בנויה בעיקרה זכרונות שמקורם בימים שהיה המשורר בחזקת "ואטס" — חוזה איש אלוהים , שרוח ממרום שורה עליו . עיוורונו אינו אלא אות חיצוני לאור הפנימי הממלא את הווייתו ומקנה לו את הכוח לראות את אשר לא יוכלו האחרים לראות . מום גופני זה — כקסחותו של חפייסט 1 ס , חרש הברזל האלוהי — מבטא גם רעיון נוסף , שהיה רווה בתקופה הפרימיטיבית , הרעיון שיוצרם של שירות , עיטורים ושאר מוצרי אומנות יכול לבוא רק מקרב אלה שאינם כשרים לצאת לקרב ולפשוט בגדוד . אך להוציא תכונה זו , "הומרוס" האגדי הוא דוגמה כמעט מושלמת למשורר המיתי , שעודנו אלוהי למחצה , עושה נפלאות ונביא . התגלמותו הברורה ביותר של רעיון זה הוא אירפיאוס , הזמר הקדמון , אש...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד