הסגנון הנאטוראליסטי משל בכיפה עד לסוף התקופה הפאליאוליתית , היינו פרק זמן של אלפי שנים . שום שינוי לא חל בתחום זה עד לעידן המעבר מתקופת האבן הקדומה לתקופת האבן החדשה — זו היתה התמורה הסגנונית הראשונה בתולדות האמנות . רק אז נכנעה הגישה הנאטוראליסטית , הפתוחה לחוויה במלוא היקפה , לפני הסגנון הגיאומטרי הצר , אשר בו נטה האמן להסתגר בפני עושרה של המציאות האמפירית . במקומם של תיאורים נאמנים לטבע , שברוב חיבה וסבלנות נמסרו בהם פרטי העצמים , באים מעתה סימנים סכימאטיים ומוסכמים , המציינים את העצם תחת להעתיק אותו , כדוגמת ההיירוגליפים . במקום להיאחז במוחשיית שבנסיון ההיים הממשי , מנסה האמנות מעתה לתפוס את הרעיון , את המושג , את ישותם הפנימית של הדברים — ליצור לעצמים סמלים , תחת לצור את צלמם כדמותם . הציורים הניאוליתיים אך מרמזים על דמותו של האדם באמצעות שניים , שלושה דגמים גיאומטריים פשוטים , כגון קו מאונך , ישר , המסמל את הגוף , ושני חצאי עיגול , האחד פונה כלפי מעלה והשני כלפי מטה , המסמלים את הידיים והרגליים . ה ^ נהירים , שיש חוקרים הרואים בהם "תמצית" דיוקנאותיהם של הנפטרים , מצביעים גם הם על...
אל הספר