עם סם כמו זה בדם , הנה נא דמות כל אשה כמו דמות הלנה . גיחה מקווה אני כי מן הפרק הקודם הוחוור למדי , כי התוקפנות בין בני מין אחד המצויה אצל כה רבים מבעלי היים , לא זו בלבד שאין בה כדי להזיק למין , אלא היפוכו של דבר — שאינסטינקט הכרחי היא לקיומו . חלילה לנו שדברים אלה ישיאו אותנו לאופטימיות כלשהי לגבי מצבה הנוכחי של האנושות . נהפוך הוא . דווקא דרכי התנהגות תורשתיות עלולות עד מהרה לשמוט כליל משיווי משקלן , כל אימת שחלים שינויים במסיבות החיצוניות , אפילו קלי ערך הם שינויים אלה כשלעצמם . לתכונות תורשתיות במיוחד הסר הכושר להסתגל חיש מהרה לתנאים החדשים , עד כי ייתכן שיהא מין של בעלי חיים ממש נכחד אגב כך . והרי בשום פנים אין לומר שהשינויים שהאדם עצמו חולל בסביבתו קלי ערך הם . אם בעינים בלתי משוחדות נהא בוחנים את האדם כפי שהנהו כיום , כשבידו פצצת המימן שבה חננהו שכלו , וכשיצר התוקפנות , מורשת אבותיו האנתרופואידים , בלבבו , בלא שליטה מספקת עליו מצד תבונתו — חיים ארוכים לא נוכל לנבא לו ! ואילו משמעלים אנו על דעתנו , שגם בנו עצמנו הדברים אמורים , הרינו נלפתים כאחוזי חלום בלהות . נוכח סיוט זה אמנם ...
אל הספר