מודל ROV-ה נחשב לעדיף מבחינה תיאורטית על פני מודל DTA-ה למטרות תמחור האופציות , מכיוון שהוא מתמודד בצורה טובה יותר עם הסיכון הגלום בפרויקטים מורכבים כמו אלה שסקרנו בפרק זה . בפרויקטים כאלה , בהם תזרים המזומנים העתידי תלוי בהחלטות שנקבל על סמך מידע שיתגלה לנו בעתיד , לא ניתן להוון באופן פשוט את תזרים המזומנים באמצעות עלות ההון המשוקללת . המקרה היחידי בו תתקיים התכנסות מלאה בין תוצאות מודל ROV-ה ומודל DTA-ה הוא כאשר הסיכון בפרויקט ניתן לפיזור מלא ( כלומר : כאשר הסיכון הוא ספציפי לחלוטין . ( במצב שכזה , כאשר הביטא שווה לאפס , עלות ההון המשוקללת שווה לשיעור התשואה על נכס חסר סיכון והתוצאות שמתקבלות תחת שתי השיטות זהות . יחד עם זאת , עליונותו התיאורטית של מודל ROV-ה לא תמיד מתממשת גם בפרקטיקה . שיטת ROV-ה תלויה רבות במחיר נכס הבסיס וסטיית התקן של נכס הבסיס ; כאשר ניתן לדלות את שני הפרמטרים הללו משווקים פעילים המלאכה נעשית פשוטה יותר , ופרויקטים בעלי מתאם גבוה עם מחירי הסחורות או האנרגיה הם דוגמה למצב שכזה . כאשר לא ניתן להעריך בצורה איכותית את מחיר נכס הבסיס ו / או את סטיית התקן של נכס הבסי...
אל הספר