כזכור לנו , קיימת דרך נוספת לממן את פעילותה של חברה – מלבד גיוס כספים מבעלי המניות – השימוש בחוב , ועלות החוב הזה , שהיא תוחלת שיעור הריבית שדורשים בעלי החוב , מגלמת בתוכה את הסיכון שהמלווים לחברה רואים בה . החיים היו יכולים להיות די פשוטים אם חברות היו מדווחות בדוחותיהן הכספיים על שיעור הריבית העדכני שהבנקים גובים מהן , אך התקינה החשבונאית לא מחייבת אותן לעשות כן , מה שהופך את אמידת עלות החוב למשימה לא פשוטה . התיאוריה גורסת כי עלינו לעשות שימוש במודל CAPM-ה לשם מציאת תוחלת מחיר החוב , אך תיאוריה לחוד ומציאות לחוד : חישוב הביטא המתאימה לחוב הוא בעייתי מעט , ולכן מביא אותנו לנסות ולמצוא את תוחלת מחיר החוב תוך שימוש במגוון דרכים אחרות . לפני שנפשיל שרוולים ונחל במלאכה , עלינו לנתח את הגורם המרכזי העומד מאחורי כל סוג של תשואה : סיכון . במקרה שלנו , זהו הסיכון שרואים המלווים לחברה – הסיכון לפשיטת רגל . סיכון זה הינו פונקציה של שני גורמים : הראשון – יכולתה של הפירמה לייצר תזרימי מזומנים ביחס להתחייבויותיה הכספיות , והשני – יציבותם של אותם תזרימים . אין זה מפתיע לכן , שפירמות המייצרות תזרימ...
אל הספר