מחקרים אחדים נעשו על-אודות הדור השני לשואה . אולינר ( Oliner , 2006 ) מתמקדת בקווי האישיות ההיסטרית המופיעים באישיות של בני הדור השני . היא סבורה שרבים בקרבם מביעים צורך לשחזר את הסבל שעברו הוריהם לפני לידתם . איווי זה מודחק , מפני שההורים בדרך חינוכם הדגישו בעיקר את המשך הקיום , ההישרדות והחיים החדשים . לשוב לעבר פירושו לשחות נגד זרם , שכן החשיבה המודעת של ההורים והילדים קובעת , ש”זה” לא יקרה עוד לעולם . בניתוח לטווח ארוך ניתן לצפות עד כמה , מדי שנה בשנה , מופיעים אצל ילדים אלה , שכאמור היום הם כבר סבים לנכדים , הניסיונות לחיות מחדש את סבלם של ההורים . קסטנברג וגמפל ( Kestenberg & Gampel , 1983 ) מצאו כי הקמתה של מדינת ישראל לא השכיחה את הרדיפות . עבודות שבדקו ילדים של ניצולי השואה המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים מאששות ממצאים אלה . כיצד יש להבין את הדינמיקה של המאפיינים ההיסטריים ? נראה שבמהלך מצב הדחק נעשה שימוש במנגנוני הדה-פרסונליזציה והדה-ריאליזציה , מצב שכונה מצב היפנואידי . דומה שילדי הדור השני מגייסים אותם מנגנוני הגנה המגויסים בהיסטריה כדי להיטיב ולשלוט בטראומה . מצבים דומים...
אל הספר