ברוב מדינות המערב חוקקו החוקים להגנת הילד שנים רבות אחרי שחוקקו חוקים להגנת חיות הבית , למשל . הגדילה לעשות גרמניה הנאצית , כשקבעה עונשים מחמירים פגיעה בבעלי חיים . עד היום , האגודות הרבות להגנת בעלי החיים זוכות להד ציבורי נרחב יותר מאשר האגודות להגנת הילד . בישראל , החוק מחייב כל אזרח לדווח למשטרה או לפקיד סעד על כל חשד לניצול ילדים בתוך המשפחה . סעיף 368 ד לחוק הנוער אינו מותיר שום ספק לגבי האיסור החד-משמעי לפגוע בילד , לא בידי ההורים ולא בידי מורים ואחרים . ובכל זאת , חומרת הבעיה טרם חדרה לתודעת הציבור . ילדים מוכים מגיעים לחדרי המיון או לרשויות הסעד לאחר מסכת ארוכה של פגיעות חוזרות ומסכנות שהיו ידועות לסביבתם ; במשפחות רבות רואים בענישה גופנית אמצעי חינוך הכרחי ומתייחסים בסלחנות יתרה להורים שפגעו בילדיהם . שופטים נמנעים לא פעם מלהעניש כיאות הורים שפגעו קשות בילדיהם . רק במקרים מזעזעים במיוחד הגינוי הוא חדמשמעי . לפיכך , מספר הילדים קורבנות ניצול אינו ידוע בדיוק . בישראל , כמו בעולם כולו , אגודות להגנת הילד והמועצה לשלום הילד הביאו את העניין למודעותהציבורוהרשויות . הרשויותממלאותתפקי...
אל הספר