איןדרךלבודדתסמונתייחודיתבילדיםקורבנותהתעללות , אולםניתןלתארמספרמאפיינים בתפקודם , אשר נוסף על הסימנים הגופניים המייחדים תסמונת זו יסייעו באבחון התופעה . להלן שלבי התפתחות התסמונת כפי שהיא מתוארת בספרות : השלב הראשון בכ 64 % - מהילדיםניכריםפחדקיצוני , חוסריוזמהוציפייהלאישורשלמבוגרעלכלפעולה . כל תנועה של המבוגר מעוררת תגובת התגוננות . במחקרים תוארה “ ערנות קפואה” – דריכות מתמדת לקידום כל סכנה . הילדים עצורים , אפאתיים , מדברים מעט . בעת האשפוז ואחרי שהורחקו מהוריהם המכים הם מתאוששים ומצמצמים את הפער בהתפתחותם , כמעין “ הוספיטליזם” הפוך , ברוח מאמרו המפורסם של ספיץ . ( Spitz , 1946 a ) שינויים אלה הם כשלעצמם הוכחה בדבר מקור ההפרעות בהתפתחותם . ואולם ילדים אחרים לעומתם , אף הם קורבנות התעללות , מתנהגים בחופשיות קיצונית , מתקשרים עם כל זר ואינם מגיבים לנוכחות הוריהם או להיעדרם . מצבם של אותם ילדים , שנראה כאילו אינם סובלים מכל פגיעה נפשית הקשורה בטראומת הניצול , מדאיג במיוחד , שכן התנהגותם מעידה על עוצמת ההדחקה או על הפיצול בנפשם , העלולים להתבטא בעתיד בתפקוד קוגניטיבי וחברתי ירוד . במקרים ...
אל הספר