כמגיש חוות הדעת הפסיכיאטרית בענייני גירושים עניין זה נדון באריכות בחלק , ’ה בפרק “ הילד והחוק . ” כאן נדגיש שתי נקודות מרכזיות . א . המקבל עליו להגיש חוות דעת פוסל את עצמו מלהיות מטפל של המשפחה או של אחד מבניה , שכן על המחווה את דעתו להישאר ניטרלי ; נאמנותו ניתנת לבית המשפט בלבד . במסגרת זו עליו לפעול אך ורק למען הילד , לכן רצוי מאוד שהמומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר והמומחה לפסיכיאטריה כללית יהיה מוסכם על דעתם של שני הצדדים , ויפעל בשיתוף פעולה עם שני ההורים גם יחד , בלי נטייה לנאמנות חד-צדדית . ב . מלמקוויסט ( Malmquist , 1979 ) מדגיש את הבעיות האתיות הכרוכות בחוות דעת בענייני משמורת , ובייחוד את הסודיות המתחייבת לגבי כל המסמכים הפסיכיאטריים . לדעתו , רצוי להתייחס בחוות הדעת יותר ל”התאמה הורית” ( Paternal Fitness ) מאשר ל”טובת הילד , ” אך הוא מוסיף כי אין קנה מידה חד-משמעי לקביעת המסוגלות ההורית או להעדפה חד-משמעית של הורה אחד על משנהו , ולכן רצויה מידה של ענווה וגמישות ( ר’ הפרק הדן באימוץ : “ מסוגלות הורית . ( ” השופט חיים פורת , לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ומומחה לד...
אל הספר