אין סימנים ייחודיים להפרעה תגובתית לגירושי הורים . הגירושים הם גורם סיכון לפסיכופתולוגיה שגורמי הגנה שונים יכולים למתנה או לאזנה . התמונה הקלינית משתנה לפי גיל הילד , חוויותיו הקודמות , התפתחותו , המשך הסכסוך המשפחתי , מספר הילדים במשפחה , איכות המערכת התומכת ונכונותם של ההורים להתייחס למצוקות ילדיהם . הרע במיעוטו הוא מצבשבוהילדמגייסאתכוחותיוהשכלייםוהרגשיים , מיטיבלהתחפרולהתגונןמפניהסערות , מתרחק מהוריו קמעה ומשקיע את רוב מרצו בלימודיו ובחיי החברה . אם ילדים אלה בוגרים מכפי גילם , הם ילמדו להפנות דרישות לשני ההורים . אחרים בורחים מהמציאות אל חלומות בהקיץ , מדמיינים כי הוריהם כלל לא נפרדו ומנסים לשוב ולחבר ביניהם . התופעות החריגות מגוונות ביותר : תלונות גופניות בלא ממצא פתולוגי , התקפי חרדה , הפרעות אכילה , נדודי שינה , הפרעות בהתנהגות כגון גניבות , בריחות וכשל בלימודים , מצבים דיכאוניים . הנזקים הנפשיים הנגרמים לילד עקב פירוק המשפחה ניתנים לתיאור לפי שלוש תקופות , תקופת הטרום-גירושים , תקופת המאבק המשפטי והתקופה שלאחר המאבק המשפטי . תקופת הטרום-גירושים אורכה של תקופה זו אינו אחיד – מכמ...
אל הספר