בתקופת הילדות ובהתבגרות – הסכמה הולכת וגדלה שוררת בקרב החוקרים , כי ילדיהם של מתמכרים לאלכוהול או לסמים נוטים להתמכר יותר מאשר ילדיהם של הלא-מתמכרים . ילדיהם של אלכוהוליסטים נוטים להתמכר לאלכוהול פי ארבעה-חמישה מאשר ילדיהם של אלה שאינם אלכוהוליסטים . יתר על כן , ההתמכרות ועמה הפרעות פסיכיאטריות , כגון הפרעות אנטי-חברתיות והפרעות אפקטיביות , נוטות להתלכד ולהופיע באותן משפחות גורמי הסיכון הגבוהים לאלכוהוליזם הם תורשה ( הורים אלכוהוליסטים ) והתנהגות אנטי-חברתית בגיל ההתבגרות . אין הסכמה כוללנית לגבי האטיולוגיה של ההתמכרות לסמים , שתתאים לכל התת-אוכלוסיותשלה . כיוםמקובללדברעלמודלרב-גורמי , הכוללגורמיםגנטיים-ביולוגיים , התפתחותיים וסביבתיים . לפיכך גוברת הנטייה להבין את ההתמכרות לסמים לפי המודל הביו-פסיכו-חברתי , כמכלול של גורמים בעלי השפעה , שאף לא אחד מהם חשוב ממשנהו . התמכרות נורמטיבית אצל מתבגרים – על פי החוק , כל סם ממכר , ובטווח גילים מסוים גם השימוש בטבק ובאלכוהול נחשב לבלתי חוקי . לעתים גישה זו מנותקת מהמציאות , שכן רוב המשתמשים בסמים ובאלכוהול כמתבגרים נגמלים מהרגל זה בהגיעם לבגרות...
אל הספר