הטיפול בילדים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית הוא דוגמה לצורך לשלב גישות טיפול שונות . פסיכותרפיה בהיעדר מחקרים נאותים בתחום קשה להעריך באופן כוללני את יעילותם של טיפולים פסיכותרפיים בהפרעה טורדנית-כפייתית . גישה פסיכודינמית מסורתית אינה מקובלת בספרות כטיפול יעיל באובססיות ובקיום טקסים בהפרעה זו , ואין דיווחים על הפסקת קיום הטקסים בעקבות טיפול פסיכודינמי בלבד . פסיכותרפיה תמיכתית מסייעת לעתים קרובות : המגע עם מטפל חם ומבין עשוי לסייע בטיפול ההתנהגותי בילד ובהתמודדותו עם תופעות הלוואי של התרופות . אם בני המשפחה מעורבים בטקסים השונים ואם לאו , ניכרת מצוקה משפחתית עקב התנהגות המטופלים . לפיכך , על כל התערבות פסיכותרפית לכלול התייחסות לבני המשפחה באמצעות תמיכה נפשית , הרגעה , הסבר ועצות כיצד להתייחס למטופל וכיצד להגיב . אפשר גם להשתמש בבני המשפחה כ”מטפלי בית” ( Surrogate ) חלופיים . כיום נחשב על ידי רוב הקלינאים הטיפול ההתנהגותי כטיפול הבחירה לרוב הילדים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית . שתי הטכניקות ההתנהגותיות המקובלות כיעילות בהפחתת טקסים כפייתיים ומחשבות טורדניות הן חשיפה ומניעת תגובה . ...
אל הספר