סכיזופרניה היא מחלה פסיכוטית המאופיינת בפתולוגיה בתחום החשיבה , התפיסה והרגש . זאת תסמונת שמהלכה כרוני , הפוגעת בהתפתחות ובתפקוד . את המושג טבע הפסיכואנליטקאי השוויצרי בלוילר , ( Bleuler , 1950 ) בן דורו של פרויד , מצירוף המילים היווניות “ נפש שסועה . ” הוא הדגיש את הפיצול הקיים אצל חולי סכיזופרניה בין תפקודים מנטליים שונים : בין האפקט לחשיבה , בין המציאות לפנטזיה ובין היכולות לרצייה . לעתים נדירות מתפרצת הסכיזופרניה לפני גיל עשר , לפיכך הסכיזופרניה אצל מתבגרים , ובייחוד אצל ילדים , היא תסמונת נדירה בהרבה מאשר אצל מבוגרים , ועל כן רוב המחקרים בתחום זה נערכו לגבי מבוגרים . הגישה הרווחת כיום , כפי שבאה לידי ביטוי החל ממהדורת ICD - 9 ו- , DSM - III מתבססת עלעבודותיהםשלקולווין Kolvin , 1971 ) ) ושלראטר . ( Rutter 1972 ) בעקבותיהן נעשתההבחנהברורהביןסכיזופרניהלאוטיזםכשתיהפרעותשונות . עלפיגישהזו , סכיזופרניה של גיל הילדות ( נשתמש במושג זה כשם קיבוצי לסכיזופרניה אצל ילדים ואצל מתבגרים , ( שאינה שונה מבחינת איכותה מסכיזופרניה אצל מבוגרים ; כלומר זו אותה התסמונת , בעלת אותם קריטריונים אבחנתיים ....
אל הספר