ישהמפרידיםביןדיכאוןכמושגהתפתחותילביןדיכאוןכהפרעהאפקטיבית . הראשוןמתייחס לדינמיקה של אובדן , חסר והתרוקנות נרקיסיסטית . השני מתייחס לתסמינים האמפיריים הנצפים בקליניקה . בספרות המקצועית העוסקת בבעיה זו ניכר עירוב בין שתי התפיסות הללו , ולפיכך תוארו תסמונות שונות הנכללות בהגדרה דיכאון . מייסדי הפסיכואנליזה , קארל אברהם ופרויד , פיתחו את התפיסה הדינמית של דיכאון במבוגרים . לפי המודל שפיתחו השניים , דיכאון אצל ילדים ואצל מתבגרים הוא בלתי אפשרי , בשל היותם “ אישיות לא-גמורה . ” מלאני קליין כתבה על “ העמדה הדיכאונית” כשלב התפתחותי הכרחי , לא כמחלה מלכתחילה . ( Klein , 1984 ) שפיץ ( Spitz , 1946 ) היה הראשון שעסק במחלת הדיכאון בקרב תינוקות . אחר כך התפתח המושג דיכאון אצל המתבגר , שוב לפי שתי התפיסות : דיכאון אצל המתבגר כחלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות , לעומת דיכאון כמחלה אפקטיבית , דומה לזו של מבוגרים . 15-ב השנים האחרונות התפתח המושג דיכאון אצל ילדים בגיל החביון . רק בשנים האחרונות התפתחה הבנת הביטוי הקליני של הדיכאון בגיל הינקות , וכיום מקובל הקיום של הפרעה זו . ( Arfouilloux , 2000 ; Keren &...
אל הספר