המאבחן משפיע על איכות הבדיקה בשני אופנים , בבחירת התאוריה שהוא נשען עליה ובאישיותו . איןדומהבדיקההנעשיתעלידיפסיכואנליטיקאי , המתמקדבהתפתחותהמוקדמת , במערכת היחסיםאם-ילד , בתת-מודעובסמליותםשלהתסמינים , לבדיקהעלידימטפלהדוגלבתאוריה המערכתית-משפחתית של היווצרות ההפרעות , או לזו שנעשית על ידי נירופסיכיאטר , המתאר את מקור ההפרעות הנפשיות והתפקודיות בשינויים אנטומיים או תפקודיים של המוח . כל אחד מהם יכוון את הבדיקה לשם השגת הנתונים הנחוצים לו לביסוס התאוריה המשמשת לו נקודת מוצא . תאוריותאלומכתיבותמבניםשוניםשלבדיקהפסיכיאטרית , כפישאישיותושלהמאבחן מכתיבה את סגנונה . עובדות אלו ישוקללו , בהיות הבדיקה עצמה בעלת ערך טיפולי . המאבחן יקפיד בבדיקתו לסקור את מרב המידע , גם אם ממבט ראשון חלקו נראה לו מיותר , וגם אם לעתים תחושתו היא שלפניו חומר בלתי נדלה . אבחנות פנומנולוגיות-התנהגותיות דורשות מהמאבחן קריטריונים מעטים יחסית , שתיאורם תמציתי וקל ( תסמונת טורט , הפרעת ליקוי בקשב , ( אך הבדיקה לא נועדה אך ורק כדי לבסס את האבחנה התיאורית , אלא גם להעריך כיצד חווים הילד ומשפחתו את המחלה , איך הם מתמודדים אתה...
אל הספר