הייניקה ווסטהיימר ( Heinicke & Westheimer , 1965 ) תיארו את הקשר בין התגובה לבין הפרידה ואת רמת הקביעות של יחסי האובייקט . לדעתם , בגיל שלוש קיימת קביעות אובייקט . לפני גיל זה הילדים מגיבים בכעס רב על פרידה של יותר מיום אחד . הם מסרבים להכיר בהורה כשהוא חוזר ומבטאים תוקפנות רבה במשחקים בסביבתם . מכיוון שזה הגיל שבו הילדים הולכים לגנון , אפשר לבדוק את חרדת הפרידה בכל בוקר . אחרי כשבוע של געגועים מתחיל קשר אמין עם הגננת . בשלב זה אפשר לעניין את הילד או הילדה במשחקים האהובים עליהם . מהקשר שייצור הילד עם המשחקים הוא ינוע לקראת מפגש עם ילדים אחרים . העיסוק בתפקידים המוטלים על הילד בגן ( תורנויות ) מוביל למעבר ממשחק אחד למשחק שבו יש אפשרות לחילופין בין חברים . עד אז , הזולת לא היה קיים או היה בגדר אובייקט . מעתה הוא ממלא תפקיד בהדדיות ומתחיל שלב מילוי הסיפוק ההדדי . בגיל ארבע מתחיל הקשר הרגשי בין ילדים , שאפשר לכנותו חברות מתמשכת . מהסתכלות ישירה בילדים בגנון ניתן לבנות סולם הערכה של דרגת התפתחות יחסי האובייקט של הילד במשפחתו על פי רמת המשחק שאליה הגיע . מבחינת רמת המוסר המתקיימת בגיל זה , י...
אל הספר