עבודתו של קרנברג מאופיינת בשילוב של תאוריית יחסי האובייקט ופסיכולוגיית האני . קרנברג נסמך על קליין ( אם כי הוא מבקר אותה בכמה נקודות מהותיות , ( על ג’ייקובסון ( Jacobson , 1964 ( ועל מאהלר , ושואב משלושתן תפיסות המאפשרות לו להתקדם אל תפיסה התפתחותית משל עצמו . מערכת הדחפים הראשונית לפי קרנברג בנויה מעמדות אפקטיביות מולדות . כל החוויות – המספקות והמתסכלות – מגרות את יצירת האפקט , אם כי בתחילה מדובר רק בעונג לעומת חוסר עונג . מצבים אפקטיביים אלה משתכללים עם ההבשלה השכלית , וכך הם נעשים מורכבים יותר ותלויים פחות בפורקן . היות שהאפקט הוא תוצאה של קשר עם הסביבה , הוא מושקע תמיד בקשר הנוצר בין דיוקנאות העצמי לאובייקט . יחסי אובייקט אלה יוצרים את הזיכרון האפקטיבי וכך הנפש הולכת ונבנית ככוורת – יחידות יחידות של משולשים – דיוקן עצמי , דיוקן אובייקט והקשר האפקטיבי המחבר ביניהם . הדחפים לפי קרנברג מופרדים בהתאם להבחנה של פרויד בין אינסטינקט ( Instinct ) לדחף : ( Drive ) האינסטינקט הוא ביולוגי , ואילו הדחף נמצא על גבול הביולוגי והפסיכולוגי . קרנברג רואה באינסטינקט תגובה התנהגותית מצומצמת השומרת על...
אל הספר