פרק שנים עשר הפילוסוף של הדיאלוג והפרקטיקה הציונית

חיבתו › של › בובר › לרמיזות › עקיפות › ולחשיבה › מיתית › עומדת › לו › לרועץ › כאשר הוא › מחפש › פתרונות › פוליטיים › לקשיים › שיצרה › העלייה › היהודית › לארץ ישראל › . לדוגמה › , המשמעות › היהודית › שבובר › ייחס › לדמות › החלוץ › הציוני ( ביטוי › שבלשון › שגורה › סימן › סוציאליסט ) ›— › שבובר › הציגו › כשכתב › על העלייה › ארצה › כאידאל ›—› אינה › הולמת › את › תפיסתם › העצמית › של › האנשים הללו ›; רובם › לא › חשו › את › אותן › כוונות › שבובר › ייחס › להם › . הדבר › מעלה › סתירה פנימית › : כשבובר › דן › במשימה › הציונית › , הוא › תיאר › את › החלוץ › הסוציאליסטי כהתגשמות › ייעודה › הרוחני › של › היהדות › בארץ › ישראל ›; אך › בו › בזמן › הוא › ראה בחלוצים › כמי › שיבינו › זאת › רק › בעתיד . › בובר › מצייר › אפוא › את › החלוץ › הן כהתגלמותו › של › אדם › מן › הזן › המגשים › החדש › נושן › והן › כמי › שבתנאים › מסוימים עשוי › להפוך › לכזה › . מנקודת › המבט › השנייה › , התנועה › הקיבוצית › וחלוציה › ניחנו רק › בפוטנציאל › להפוך › לבסיס › החברתי › לצמיחת › זן › אנושי › מגשים › מהסוג החדש › שבובר...  אל הספר
עם עובד