ביום , 'ו ה' באייר תש"ח , 14 במאי , 1948 בשעה ארבע אחר הצהריים , שעות אחדות לפני סיום המנדט , באולם מוזאון תל אביב , קרא דוד בן גוריון , בתוקף תפקידו כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית וראש מנהלת העם , את מגילת העצמאות לפני חברי מועצת העם , היא הפרלמנט הזמני . בעוז צלצלו משפטי ההכרזה על הקמת המדינה : " לפיכך נתכנסנו , אנו חברי מועצת העם , נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית , [ ... ] ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל , היא מדינת ישראל . " מדינת ישראל קמה על מסדו של היישוב העברי החדש , יישוב שהתהווה כאן במהלך שבעים השנים שקדמו להכרזת המדינה . ראשית מפעל זה בייסוד המושבות החקלאיות הראשונות של אנשי העלייה הראשונה והשנייה , תחת השלטון העות'מאני , והוא נמשך בעלייה השלישית , הרביעית והחמישית , בחסות משטר המנדט . עליות אלה יצרו את המסה הקריטית של היישוב היהודי המודרני , שערב הכרזת המדינה היו בו 650 אלף נפש , בפרישה של כ 300 יישובים , רובם יישובים כפריים — מושבות , קיבוצים , מושבים שיתופיים — ואחרים , עירוניים ועיר...
אל הספר