פרוגנוזה

א’ מנור הפרעת קשב היא הפרעה שכיחה ומוכרת , וקלה יחסית לטיפול . למרות זאת , שיעורי הטיפול בה נמוכים יחסית . הפער בין שני מאפיינים אלו מעלה את השאלה , מהי הפרוגנוזה של ההפרעה ללא הטיפול ובטיפול , וכיצד ניתן לשפר את הידע של ההורים ושל האדם עצמו כדי להעלות את הנכונות לטיפול . ( Barkley , 2008 ) ראשית , יש לציין את עמידותה ( Persistence ) של הפרעת הקשב . לפחות 80 % מהילדים המאובחנים כסובלים מהפרעת קשב נוטים לסבול ממנה גם בהמשך חייהם הבוגרים . הם גם נוטים לסבול מיותר תחלואה נלווית , מיותר ליקויים ביחסים הביןאישיים ובתחום הלימודי , ובמסגרת המשפחתית נמצאו יותר הפרעות במצב הרוח . כלומר , מדובר בהפרעה עמידה , שאינה נוטה לחלוף מעצמה ואף גורמת לתחלואה נלווית ולהפרעה תפקודית משמעותית ( Biederman et al ., 2010 ) עבודת המשך , לאחר 11 שנות מעקב הראתה שוב עמידות גבוהה של ההפרעה , כאשר 78 % ממשיכים לסבול מההפרעה , מתוכם כמחצית מההפרעה המלאה והשאר ממאפיינים חלקיים שלה . כמו כן נמצא , כי הגורמים המתווכים לעמידות היו תסמינים חמורים יותר של ההפרעה , תחלואה נלווית , ותחלואה נפשית של האם . ( Biederman et al ....  אל הספר