א’ מנור מבוא פרק זה עוסק בתמונה הקלינית שמציגים ילדים בגיל בית הספר היסודי הסובלים מהפרעת קשב . בקרב גילאים אלה ההפרעה מאותרת בדרך כלל , ואחד המאפיינים החשובים שלה הוא שונות רבה , כך שלמעשה יש תמונות אפשריות רבות ומגוונות של ההפרעה בגיל בית הספר . שונות זו חשובה במיוחד לנוכח הסטיגמה המקובלת בחברה , שלפיה ילד עם הפרעת קשב הוא " היפראקטיבי , ” פעיל מאוד , מפריע ומציק . יש אף המבלבלים בין הפרעת קשב להפרעת ההתנהגות , וכך נוצרת שגיאה כפולה : בקבוצת המופנים לאבחון מוכללים ילדים שמציגים הפרעת התנהגות , ומנגד מושמטים מתוכה ילדים שסובלים מהפרעת קשב , בעיקר הפרעת הקשב הטהורה . לקושי זה מצטרף קושי נוסף , שעולה לא פעם דווקא בגלל כוונות טובות . בגלל הסטיגמה של ההפרעה , הורים ומורים רבים אומרים שהם " מסתדרים” עם הילד ואין צורך להפנותו לאבחון ולטיפול . כך מוצגת ההתנהגות כעומדת בבסיס הבעיה , בעוד ההתנהגות אינה אלא סממן נלווה , חשוב ככל שיהיה , לבעיה העיקרית - הפרעת קשב - והיא עצמה נשארת מוזנחת . ממה שנאמר עד כאן ניתן לראות כי שני הדברים העיקריים שהילד , ההורה והמטפל צריכים להתמודד עמם במסגרת ההתייחסות...
אל הספר