" האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו , " כתב שאול טשרניחובסקי , אך המקום שנולדתי בו אינו מולדתי , ואני אינני תבניתו . אינני זוכר את נופי רוסיה ולא את עונות השנה שלה . אינני זוכר את העגורים הנודדים דרומה בסתיו ולא את החסידות החוזרות באביב לקנן על גגות הבתים . אינני זוכר איך פרחו הפרחים באביב ואינני שומע את שירת הזמיר . אינני רואה לפני את היער העבות והעצים שלי אינם לבנה ואשוח , אלא זית ותמר . כל חיי בארץ ישראל , למן עלייתי ארצה , הייתי ספוג בטבע וער לכל רחשיו , צבעיו וטעמיו ודבר לא נותר בי מהטבע של רוסיה , שם נולדתי ושם ביליתי את שש השנים הראשונות בחיי . נולדתי לכאורה בשלושה מקומות : שמה המקורי של העיירה שחייתה בה משפחתה של אמא כמה דורות היה גורושקי ברוסית או הורושקי באוקראינית . בשנת , 1912 כאשר רוסיה חגגה מאה שנים לניצחון על נפוליון , הוחלף השם לקוטוזובו , על שם הגנרל קוטוזוב , גיבור הקרבות נגד נפוליון , שהיו לו אחוזות בסביבה . אבל בסופה של מלחמת האזרחים , בערך ב , 1920 הוחלף השם שוב לוולודרסק , על שם מפקד בצבא האדום ( כנראה יהודי ) שנפל בקרבות . ביום הולדתי , י"א בכסלו תרע"ט , , 15 . 11 ...
אל הספר