קריאה, כתיבה והכתבה של העתיד

כרי להבחין בין קריאה טלאולוגית של העתיד האישי לאפשרות של כתיבתו , הבה נתייחס ראשית דבר לפרשנותו של ריקר ביחס לתפיסת הזמן של אוגוסטינוס הקדוש . ( 1984 , Ricoeur ) על פי השכל הישר , אפשר למרוד את הזמן רק אחרי שהוא חלף , כלומר אחרי שהוא עצר , כי ניתן למדור רק משהו שיש לו התחלה וסוף . אולם , תוך עשיית שימוש במשל הקלסי של אוגוסטינוס על דקלום מזמור מתהלים , מוכיח ריקר כיצד אפשר למדוד את הזמן בהווה — בעודו מתרחש . אם כי עיסוק מכובד בתיאוריית הזמן המסובכת של ריקר היה דורש ניתוח מעמיק ורחב , רומני שלתכלית המצומצמת שלנו , אפשר להסתפק בנקודה רלוונטית אחת . אוגוסטינוס טען שפעולת הדקלום של מזמור תהלים שנלמד בעל פה מתחלקת בין תחום הזיכרון ותחום הציפייה ; הראשון פונה לעבר , לחלק שכבר דקלמתי , כלומר שהפך לזיכרון , והשני מכוון קדימה אל החלק שאני מצפה לדקלם אותו בעתיד הקרוב . היחס בין העבר לעתיד מצטייר אם כן , כפעולה מחשבתית הניתנת למרידה באמצעות התהליכים הקוגניטיביים של זיכרון וציפייה , תהליכים הפועלים בהווה מסוים , אולם , מנקודת המבט שלנו , שני התהליכים כרוכים אך ורק בפעולת הקריאה . בדימוי המזמור של א...  אל הספר