בספר דברים ( כא , יח-כא ) נאמר : כי יהיה לאיש בן סורר ומורה , איננו שמע בקול אביו ובקול אמו , ויסרו אתו ולא ישמע אליהם . ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו . ואמרו אל זקני עירו : בננו זה סורר ומרה , איננו שמע בקלנו , זולל וסובא . ורגמהו כל אנשי עירו באבנים , ומת , ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו . אם נתייחס לחוק הזה כפשוטו ונקראנו בצורה פונדמנטליסטית , הוא ייראה כמובן בעיני קורא מודרני כחוק אכזרי . אולם , למרות שהתלמוד 'פירש חוק זה עד ביטול האפשרות לביצועו , 1983 , Berkowitz ) . ' עמ' , ( 81 על ידי העמדת סייגים וסייגי סייגים המעקרים ( ad absurdum ) את אפשרות ביצועו הלכה למעשה — היו פרשנים רבים אחרי תקופת התלמוד שטיפלו בנימה אפולוגטית רק ביסודות המרי , המוזכרים בחלק הראשון של הטקסט שבתורה . בהתאם לכך , ניסו פרשנים אפולוגטיים אלו להראות שהסייגים הנובעים מן הפרשנות התלמודית באו להגביל את הסמכות המוחלטת Cpatria potestas' ) שהיתה מוענקת לאב בתקופת המקרא . ברם , למעשה לא הבינו פרשנים אלו כי חכמי התלמוד , שהתייחסו גם ליסודות הזלילה והסביאה , התכוונו כנראה ללמדנו פר...
אל הספר