בשנת 1882 השתלטו הבריטים על מצרים , ומשלו בה שישים שנה . בשלטונם היו תנאי קיום טובים למיעוטים הלא מוסלמים . הקהילה הקראית גדלה מאוד גם במספר וגם בעושרם ומעמדם של אחדים מחבריה . עד אז עמדה קהילת קהיר בצל הקהילות של ירושלים , קושטא וקרים , ועתה הגיעה שעתה שלה . הרובע הקראי התרחב והגיע לבסוף לחצי מיל רבוע . המעבר הראשי נסלל , אך הסמטאות לא רוצפו . כמה מהן נקראו על שמותיהן של משפחות קראיות : עתפית מוספי , עתפית ךבה , ועתפית מנשה . הבתים לא היו מרשימים מבחוץ , אך עם הזמן רוהטו יפה בפנים וצוידו במכשור חשמלי . אחדים מבעלי האמצעים עזבו את הרובע , ועברו לגור בשכונות יוקרה : אלעבאסיה , הילואן , אלמעאדי , הליופוליס ועיר הגנים זמאלך היו גם שעברו לערים אחרות : אלכסנדריה , פורט סעיד , טנטה ואלמנסואיה . מזמנו של מחמד עלי היה לקראים בית כנסת , והוא נקרא על שם ראש הקהילה בימים ההם ( נסים כהן ) אלכאזן . עם הזמן נהיה בית הכנסת הזה למבנה תת קרקעי בעיקרו . בית כנסת אחר , 'רבי שמחה , ' נמסר לקראים מטעם העדה השומרונית הקטנה , שהתמעטה והלכה , והוא שוקם בעיקר בעזרת מאתיים ליש"ט שתרם אברהם פירקוביץ' בשנת , 1864...
אל הספר