מצרים הוסיפה להיות מרכז קראי חשוב גם בתקופת מסעי הצלב , כשנחרב ונעלם המרכז הקראי שבארץ ישראל . בשער ג למעלה דובר על גורל הקהילה הקראית שבמצרים בתקופה האיובית ( 1250-1171 ) ובראשית התקופה הממלוכית . ( 1517-1250 ) בזכות ביקורם של שני נוסעים יהודים במצרים ברבע האחרון של המאה החמש עשרה , עומדים לרשותנו פרטים על הקראים המקומיים . בשנת 1481 מוסר משולם מוולטרה שלא מצא קראים באלכסנדריה . אך בקהיר היו , לדבריו , מאה וחמישים בתי אב קראיים ( וכן שמונה מאות בתי אב רבניים וחמישים בתי אב שומרוניים . ( לכל קבוצה היו בתי כנסת משלה . כלפי השלטונות היה הנגיד הרבני אחראי גם לשתי העדות האחרות , וגם לקהילות שבארץ ישראל ובסוריה ( שאף הן היו כפופות לשליטים הממלוכים שבקהיר . ( בזמנו של משולם מוולטרה מילא רופא אמיד את תפקיד הנגיד , ולפני כן שימש אביו של אותו רופא במשרה . הנגיד היה שופט ראשי , ולא היה אפשר לערער על פסקי הדין שלו . בית סוהר מיוחד עמד לרשותו למקרה הצורך . הוא גם מינה קראי מכובד לראש העדה ( השומרונים קיבלו כתב מינוי לראש עדתם 2 מן השלטונות . ( הנוסע השני , ר' עובדיה מברטינורו , מפרש המשנה הידוע , ...
אל הספר