במלחמת העולם הראשונה לא נפגעה הקהילה הקראית . בשנת 1915 מספר ארתור רופין על שישה עשר קראים השייכים לשמונה בתי 163 אב . בשנת 1918 לא השתנה מספרם , כמו שמעיד המניין המדויק 164 של המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית . במדריך ארץ ישראל וסוריה הדרומית משנת 1920 נזכרים עדיין חמישה עשר קראים , והם גרים כולם בחצר אחת . השפה השגורה בפיהם היא לדינו , 165 והם מתלבשים כדרך היהודים הספרדים . בשנים הבאות הצטמקה העדה הקראית . לעתים נסגר בית הכנסת כי לא נמצא מי שישגיח עליו . ככל הנראה אין בסיס להערכתו של דוד 166 תדהר בשנת , 1924 שמספר הקראים הוא שישים נפש . במפקד האוכלוסייה המנדטורי של שנת , 1931 המשקף את המצב לאחר 167 מאורעות תרפ"ט , נמנו שני גברים קראים בלבד . בשנת 1928 מזכיר גראייבסקי משפחה קראית אחת בלבד שמתגוררת בחצר הקראים בירושלים . אבי המשפחה , אליהו סיניאני , היה שמש בית הכנסת הקראי . במשפחתו היו שש נפשות ( בן ושלוש בנות , ששתיים מהן התחתנו לאחר זמן עם אנגלים . ( הם דיברו לדינו , עברית וערבית . לאחר פטירתו של האפוטרופוס על ההקדש הקראי , מיכאל יפת , ניסה אליהו סיניאני לקבל לידיו את נכסי ההקד...
אל הספר