במאה העשירית ובמאה האחת עשרה היה ההבדל בין הלכות הכשרות הקראיות ובין הלכות הכשרות הרבניות גדול יותר מכפי שהוא היום . אלקומסי אסר אכילת בשר בכלל , כל עוד לא יתחדשו הקורבנות . אפילו בשר עוף לא הרשה לאכול , חוץ מבשרם של תורים ויונים צעירות . ' קרקסאני גרס שאיסור זה חל רק על היושבים בירושלים , ובמקומות אחרים מותרת אכילת בשר משחיטה כשרה . מסמך מן הגניזה שפרסם ש' שכטר אוסר גם אכילת בשר וגם שתיית יין . ' סהל בן מצליח גרס שאין לאכול בשר כל עוד ישראל נמצאים בגולה . בעיניו לא היתה הגולה מושג גאוגרפי , אלא תיאור מצבם של היהודים מאז חורבן הבית , ולכן האיסור הזה חל גם בירושלים . לדעתו של י' פרידלנדר . שורשו של 107 האיסור הזה במנהגים שהיו מקובלים בחוגים מאניכאיים . הקראים מחמירים יותר מן הרבניים בעניין אכילת בשר , ומתירים רק בשר של יונקים ועופות שבתורה נאמר עליהם במפורש שהם כשרים . בתלמוד מתירים בשרם של עוד סוגי בעלי חיים , אך היתרים אלה אינם מקובלים על הקראים . בסוגיית האיסור המקראי 'לא תבשל גדי בחלב אמו' ( שמות כג , יט , ( היו הקראים מתונים מן הרבניים ונהגו לפי הפשט . שלמה בן יהודה הגאון מסר במאה ...
אל הספר