העיון במהותה הרוחנית , הלא חילונית , ה'םאקראלית / של השי רה המודרנית ראוי לו שיפנה , בראש וראשונה , אל מקור מחקרי שמעיקרו הוא מסתייג מן המחשבה הםקולארית , שתפיסתו הפילוסופית רובה מושפעת מן התיאולוגיה . הלא הוא מחקרו המעמיק והמקיף של הפילוסוף הקאתולי ז'אק מאריטן : 'האינטואיציה היצירית באמנות ובשירה / מאריטן יצא לחדש את תורתו של תומאם אקווינאם , בהתקינו לה פירושים ומושגים ומונחים ההולמים את המחקר המודרני בתחום ההכרה . הוא שיווה על התיאולוגיה של תומאם אקווינאם ושל 'אנשי האסכולה' מימי הביניים צביון אכזיסטנציאליםטי מודרני , וצביון פילוםופי תי אולוגי זה טבוע גם במחקרו על השירה המודרנית . המיתודולוגיה שבמחקר 'האינטואיציה היצירית באמנות ובשירה * ' מקבילה בהרבה למיתודולוגיה האופיינית בכלל למחקר פילוסופי קאתולי . עקרונו הראשיתי של החומר הנחקר אינו צריך שיתגלה על דרך אינדוקטיבית . סמכותו של העיקרון הזה היא סמכות עילאית , לפי שהוא נתון מלכתחילה במקורות האמונה והדת שבספרי הבשורה ובכתביהם של אבות הכנסייה . העיקרון הזה מקובל אפריורי על החוקר ללא ספקות ופקפוקים — אותם ספקות ופקפוקים שהביאו את המחקר...
אל הספר