כדי להבין לעומק את המשמעויות התפקודיות חברתיות הנובעות מתורת הצמצום הבין אישי , המגלמת בתוכה נימה לא מובטלת של 'ביטול עצמי' הדומה לכאורה לקווייטיזם , מן המועיל יהיה להבדיל תחילה בין הקונוטציות החברתיות המתלוות למושג הצמצום לבין המגמה האינדיבידואליסטית והבלתי חברתית המשתמעת מן הקווייטיזם הקלסי . בתולדות הדתות נודע הקווייטיזם כתיאוסופיה נורמטיבית , המלמדת את דרך הישועה על ידי התבטלות עצמית מוחלטת ( התאפסות האני , , 7 , ( annihilatio בלתהדין בהכנעה . הצו המדריך את הקווייטיזם הקלסי מקורו בתפיסה הפנתיאיסטית , שלפיה הדרך היחידה לסייע להתגשמות רצונו של האל עלי אדמות היא דיכוי מוחלט של כל צורות הרצייה האנושית והאקטיביזם האנושי . ברוח זו מכריז מיגל דה מולינוס , ממייסדיה של התורה הקווייטיסטית הנוצרית , ש'האקטיביזם הוא אויבו של החסד האלוהי' ( מצוטט אצל רבקה שץ אופנהיימר , , 1968 עמ' . ( 21 בניגוד לאקטיביזם האסקטי של הנצרות הפרוטסטנטית , הקווייטיזם הנוצרי דורש מן המאמין סבילות גמורה , אך למרות ההבדל הזה שתי התורות הן אינידיבידואליסטיות במהותן , ובשתיהן הישועה נתפסת כעניין אנוכי , בין שהיא מושגת בד...
אל הספר