בשעה שהתקבלה ההחלטה על מדיניות המיון , בנובמבר , 1951 היו כל הממונים על מדיניות העלייה והקליטה שלמים עם הרעיון שחיוני לברור את העולים , לפחות מבחינת בריאות וגיל . אפילו יצחק רפאל , שנקט תמיד עמדה שילובית מובהקת , החזיק בדעה זו . עלייה בלתי סלקטיבית ממרוקו היתה בעיניו בבחינת המטת אסון על מדינת ישראל הצעירה . את רעתו אמר גלויות גם לראשי התנועה הציונית במרוקו שישבו בוועדת העלייה בשעת ביקור שערך בקזבלנקה באוקטובר . 1951 וכך התרה בהם : "לא תהיה עלייה ממרוקו אם תהא זו עלייה של חולים וזקנים . " באותו ביקור טיפל רפאל בהעברת ענייני העלייה ממרוקו מן המוסד לעלייה לידי מחלקתו שבסוכנות , ובין היתר התחיל להכין כלים ומנגנון למיון העולים ולריפוי המועמדים המתאימים . זאב חקלאי , מחליפו של הלוי , הגיע לראשונה לביקור התרשמות במרוקו בסוף י " . 1951 חקלאי היה עובד מחלקת העלייה , שהיתה בשליטת הפועל המזרחי , אך הוא עצמו היה איש מפא"י , כמו הלוי . לצוות קדימה הועבר עתה מאלג'יר רופא ישראלי , ד"ר שניצר , שהועסק עד אותה עת במחנה העולים באלג'יר . מחנה זה חוסל , ושניצר בא במקום הרופאים המקומיים במרוקו שערכו עד אותה...
אל הספר