דומה כי בפרשת עליית הנוער באו לביטוי כל החוויות הכואבות שעיצבו את יחסם של יהודי מרוקו למדינה היהודית , ובראש ובראשונה קריעת המשפחות , היינו ההפרדה בין בני אותה משפחה . ראשיתו של ניסיון זה עוד בתקופת ההעפלה , כאשר בלחץ הנסיבות נותקו בעלים מנשותיהם ואבות מילדיהם ; אחר כך התנסו בכך העולים בכל תקופת העלייה ההמונית בשל המיון הרפואי והגילי . כתוצאה מן המיון דרשו מאוחר יותר עולי מרוקו בארץ להעלות את בני משפחותיהם שנשארו מאחוריהם . גם הנשארים במרוקו תבעו זאת , ובעיית ה"נדרשים" תפסה מקום מרכזי במחאה של עולי מרוקו בארץ . בפרשת עליית הנוער התברר כי הורים השולחים מרצונם את ילדיהם לפניהם להתחנך בארץ מסתכנים בכך שאולי לא יזכו עוד לראותם . ישראל ושליחיה הצטיירו במפרקי משפחות ומאמללי הורים ובניהם , אחים ואחיותיהם . והיתה בכך גם סתירה משוועת לתפישת הגאולה הלאומית בדת ובדמיון . הגאולה עמדה בסימן האחדות וההצלה של הכל — זקנים וצעירים , בריאים ועיוורים ופיסחים יחדיו — והמיון וקריעת המשפחות לא התיישבו עם תפישה זו . הסתירה לא התמצתה בכך . בפרשת עליית הנוער חשו ההורים כי אינם יכולים לשלוט על אופיו של החינוך ...
אל הספר