מלחמת העולם השנייה היתה נקודת מפנה ביחסה של התנועה הציונית אל יהודי מרוקו . לראשונה בתולדותיה גילתה ההנהגה הציונית העולמית עניין בגדולה שבתפוצות היהודיות בארצות האסלאם . אמנם גם לפני כן לא היתה אותה הנהגה אדישה לחלוטין להתפתחות הציונות במרוקו , והיו בה מי שהיו ערים לחשיבותה הדמוגרפית של היהדות המקומית וביקשו לפתח בקרבה תנועה ציונית ערה ' . גם המגביות הציוניות גילו בה מעת לעת עניין . ואולם במה שקשור לעלייה לא נתפשה מרוקו עד מלחמת העולם השנייה כמשאב דמוגרפי בעל ערך וחשיבות למפעל הלאומי . רק מעטים ביישוב הארצישראלי היו מודעים לקיומה של תפוצה יהודית גדולה בארץ זו . הבערות ביחס ליהודי מרוקו נבעה בראש ובראשונה מכך שבפםיפס העליות החדשות שהלכו והרכיבו את היישוב בתקופת המנדט הבריטי לא היוו המרוקנים קבוצה משמעותית ומובחנת . במאה התשע עשרה הם נטלו חלק חשוב בתנועת העלייה , ואף בלטו בחיים הציבוריים בארץ ישראל כמרכיב העיקרי בעדה הצפון אפריקנית , "המוגרבית . " ואולם החל משלהי המאה התשע עשרה , ככל שהעמיקה החדירה הצרפתית הקולוניאלית לצפון אפריקה , נעצר זרם העלייה מן המגרב . על פי הנתונים הרשמיים הגיעה ...
אל הספר