בדצמבר 1952 פוזרו בקזבלנקה בכוח הפגנות שפרצו על רקע הרצח של מנהיג התוניסאי הלאומי פרחאת חאשד . ככל הנראה נהרגו אז מאות מרוקנים וגל חדש של טרור ודיכוי פרץ . מאוחר יותר דיווח חקלאי , מנהל קדימה , כי החל מאותה תקופה הוא חש בשינוי לרעה ביחס השלטונות כלפיו וכלפי פעולת משרדו . מספר חודשים עברו עד שגובשה מדיניות הריסון כלפי הפעילות הציונית והורגשה בשטח . ואולם פסח שנער , המומחה לענייני צפון אפריקה במשרד החוץ הישראלי , טען בדיעבד כי הסימנים לשינוי היו אכן ברורים לפני כן . הוא עצמו ערך ביקור במרוקו ביולי , 1952 וכבר אז שמע על כך דברים שקופים למרי מפי פקידים צרפתים ומפי מוריס בוטבול . פקיד אחד טען שהפעילות הציונית ופעולות העלייה אינן מתנהלות בחשאיות המתאימה . בוטבול אמר לו כי הסולטאן וראשי המח'זן מתעניינים בעלייה , וכי תשומת לב זאת איננה מקילה על הפקידות הצרפתית . במסמך הפנימי של הפקידות צוין שהסולטאן מקבל מידע על העלייה , אך אינו מקשה עליה לפי שעה , ולמרבה ההפתעה התנועה הלאומית נוקטת עמדה דומה . חששות הפקידות התמקדו בעתיד יותר מאשר בהווה . עוד שמע שנער דברים שנועדו כנראה לשכנע אותו שאל לישראל ל...
אל הספר