לפני מלחמת העולם התרכזה מחאתו של הציבור היהודי בארגון הקהילתי . הטענות היו שמצב האוכלוסייה היהודית , במיוחד במראכש ובקזבלנקה , שני המוקדים להגירה הפנימית הגדולה , החמיר ביותר מבחינה חברתית , וכי מנגד מצטיינים ועדי הקהילות בחוסר אונים ובאינרציה ואין הם מסוגלים לטפל במצוקה הגואה . המוחים , בעיקר מתמערבים יהודים צעירים ומהגרים זרים , קבלו שאין להם חלק ונחלה בארגון היהודי הפנימי , ושאין הם מסוגלים לכן לערוך בו את התיקונים הנחוצים כדי לשפר את מצב אחיהם לדת . הם תבעו דמוקרטיזציה מסוימת במשטר הקהילות , אשר תפתח את הוועדים לכוחות חדשים . קולות המחאה לא היו כמובן לרצון השלטונות . את מי שעמדו מאחוריהם ניתן היה בדרך כלל לזהות עם הציונות . על כל פנים הם ייצגו קו יהודי לאומי , או לעתים סתם קו רדיקלי , שלא היה רצוי לפקידות הצרפתית , כפי שכל קו רדיקלי או לאומי לא היה רצוי לה . עתה , לראשונה בתולדותיה , היתה הפקידות הצרפתית מוכנה להיענות לתביעות הדור החדש של המתמערבים , אם כי באופן מוגבל למדי . בשנת 1945 פרסמה הנציבות צו 'ט ) היר ) חדש להסדרת הארגון היהודי הפנימי , שבא להחליף את הצו משנת . 1918 הצו קב...
אל הספר