החלטת האו"ם על חלוקת פלסטין בנובמבר 1947 הגבירה את המתיחות במרוקו . ההשלכות המרחביות של הסכסוך הטביעו את חותמן הן בקהילות היהודים והן בקרב המוסלמים וההידרדרות הגיעה לשיאה עם פרוץ המלחמה בפלסטין בחורף-אביב . 1948 בהיותה תנועה ערבית המחויבת לעמדת הליגה התייצבה כמובן התנועה הלאומית המרוקנית לצד הפלסטינים , ואילו היהודים המקומיים תמכו ברובם בצד היהודי בסכסוך ואף התעוררה תנועת יציאה לפלסטין , שצעיריה התכוונו להילחם שם במוסלמים . תופעת ההתנדבות למלחמה בארץ הקודש לא הוגבלה ליהודים בצפון אפריקה . בתוניסיה למשל היא לבשה בקרב המוסלמים ממדים מרשימים . במרוקו היתה ההתנדבות בקרב המוסלמים זעומה , אך היו יוזמות להתרמות לטובת הפלסטינים , להפגנות וכר " . העיתונות הערבית נהנה ביטוי רב למאורעות בפלסטין , והדבר עורר באופן טבעי חששות בקרב ההנהגה היהודית . בפני המרוקנים עמדו כמה בעיות : איך ובאילו אמצעים יביעו את אהדתם לאחים הערבים הנלחמים בפלסטין ? איך יתגברו על הפער בין הזדהות המוסלמים המקומיים לזו של היהודים המקומיים ? איך ימנעו מן היהודים להביע את אהדתם לצר היהודי במלחמה ? ובמיוחד איך ימנעו את העלייה - ...
אל הספר