שנת 1947 ציינה את ראשיתה של החמרה ביחסים בין התנועה הלאומית המרוקנית לציבור היהודי הרחב . באותה שנה ננקטה היוזמה הציונית הארץ ישראלית הראשונה לשלב את יהדות מרוקו בעלייה לישראל במסגרת ההעפלה , ובמקביל גברה תנופת הפעילות בתנועה הציונות המקומית . הרגשות הפרו ציוניים הגיעו לשיאם בנובמבר באותה שנה , עם קבלת תכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם . התפתחות חשובה לא פחות , שנשאה בחובה סכנה ליחסים בין יהודים למוסלמים , התרחשה במחנה המרוקני : התהדק הקשר בין התנועה המקומית לליגה הערבית והתחזקה האוריינטציה הפאן ערבית של התנועה הלאומית המרוקנית . השלכות הסכסוך בין הציונים לפלסטינים יצרו כאמור קונפליקט מיוחד בארצות ערב , קונפליקט שהקשה ביותר על הזדהות הן עם הלאומיות המקומית והן עם זו של היהודים בארץ ישראל . הזדהות בו זמנית זו שהיתה שכיחה בתפוצות שונות , אפשרה ליהודים לדבוק בסביבתם המקומית בלי לוותר על פן חשוב בזהותם העצמית בעידן הלאומיות או בתרבותם הדתית . אחרי השואה היא הפכה חיונית , והיא מספקת הסבר כיצד הפכו יהודים רבים בארצות המערב לפרו ציונים מבלי להרהר כלל באפשרות של עלייה . בעידן הלאומיות היה ב...
אל הספר