לאחר ייסודה של אלאסתקלאל והעלאת הדרישה לעצמאות על סדר היום הציבורי קיבל בית המלוכה תפקיד חדש ומורכב בקשר בין היהודים לבין התנועה הלאומית . מצד אחד היהודים היו רחוקים מלהיות שבעי רצון משרידי המשטר המח'זני בפרוטקטוראט . אלו ייצגו בעיניהם נורמות של שלטון לא שוויוני ומדכא , נורמות שאבד עליהן הכלח . מצד אחר חיזקה התנהגות הסולטאן בתקופת וישי את תדמיתו המסורתית של בית המלוכה השריפי כפטרון היהודים ומגינם . על כך נוספה העובדה שהמלך הפך עתה לסמל לאומי . תמיכה באלאסתקלאל נראתה בעיני הצרפתים כבגידה בהם , אך קשה היה לפקידות הצרפתית להתנגד למחוות של נאמנות לסולטאן , הריבון הרשמי . דמותו יכלה אפוא לגשר בין היהודים לתנועה הלאומית . הידוק הקשרים עם הארמון יכול היה לשרת היטב מיעוט שנקלע ללחצים סותרים מכיוון השלטון הזר מצד אחד , ומכיוונם של חוגים מקומיים חשובים מצד שני . יחסו של מחמד החמישי ליהודים לא נעדר התלבטויות . פן בלתי מוכר של מדיניות הסולטאן כלפי היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה יכול להמחיש זאת . צו שהוציא המח'זן בעיצומה של המלחמה ציווה לשים קץ למצב שבו מילאו נשים מוסלמיות תפקיד של משרתות בבתי י...
אל הספר