בניגוד לארצות המזרח התיכון , שהנוצרים מילאו בהן תפקיד חשוב ביותר בהתפתחות התנועות הלאומיות המקומיות , נשאו התנועות הצפון אפריקניות מיסודן חותם הומוגני מוסלמי . בהתחשב ברקע התרבותי של מחוללי התנועות הלאומיות הללו וברצונם לזכות בתמיכה רחבה , ברור מדוע העניקו לתנועותיהם צביון חברתי דתי . ההתארגנות הלאומית הראשונה במרוקו כונתה בפי חבריה " זאוויה" ( מסדר דתי , ( והכניסה למפלגת אלאסתקלאל לוותה בשבועה על הקוראן . צביון דתי מוסלמי זה לא יכול היה לעודד את תחושת השיתוף ההרמונית בין מוסלמים ליהודים במסגרת החדשה , אם כי מסורת ההפרדה כשלעצמה לא היתה צריכה להוות מכשול בלתי עביר להתלכדות בני דתות שונות תחת רעיון האומה ; תנועות רבות התמודדו בהצלחה עם בעיה זו . למרות חשיבות האסלאם בעיני המשכילים הלאומיים עולה אפילו מהתבטאויותיו של עלאל אלפאסי כי הוא ראה בדת היהודית את אחת משתי הדתות של האומה המרוקנית . הבעיה העיקרית שהקשתה על יצירת הרמוניה לאומית כין מרוקנים מוסלמים ליהודים היתה ההתנגשות בין סמלי הזהות הקולקטיביים של בני שתי הדתות , התנגשות שנבעה בעיקרה מן המאבק שהתחולל בפלסטין על המקומות הקדושים ליהדו...
אל הספר